לקרוא ספר מלא חוכמה הוא אחד ההנאות הגדולות ביותר.
כך קרה לי עם התנ"ך ועם ספר קהלת והנה ספר נוסף.
שפר עלי מזלי ובחנות קומיל-פו" (קניון גבעתיים)החביבה עלי, בין הבגדים יש תמיד ספרים.ספרים מענינים. על עיצובים, ושירה נשים ופמיניזם ועוד...הספרים בחנות בהחלט שווים בדיקה.
והנה בין שיטוטי בין הבגדים והספרים נפל בידי אוצר: 'ספר הטאו לאו צה'
מדובר בספר שבו 81 אמירות או שירים ,אשר תורגם בלי סוף מסינית איך תרגומו של ניסים אמון חודר לנשמה.
הכריכה של הספר מקסימה ,דפיו עבים ומעוררי כבוד. חגיגה ויזואלית בזמן הקריאה.
אני מצאתי בספר את מסעו של כל אדם בעולמינו, לכן כל אדם יספוג בזמן הקריאה תובנות, הזדהות ואהבה.
זה ספר שיכול ללוות אותנו לאורך כל החיים ועם כל קריאה להעשיר אותנו לעורר אותנו לחשוב, על העולם ובעיקר על עצמנו והתנהלותנו בו.
"
ה“טאו-טה-צ‘ינג“, ספר החוכמה הסיני העתיק, שנכתב בידי לאו צה לפני כ- 2500 שנה, הוא הספר הסיני המתורגם ביותר בעולם. לא פחות מן החוכמה הנפלאה של הספר הזה מעניינות גם נסיבות כתיבתו, האגדית, שעוד מעט יסופרו כאן שוב. גם לעברית תרגמו אותו כמה פעמים (בין השאר, יורי גראוזה וחנוך קלעי בתרגום יפה, בספר שהופיע בשעתו בהוצאת מוסד ביאליק) וניסים אמון, המתרגם, מגדיר את תרגומו כ“תרגום רוחני“, לאו דווקא מדעי, המתאפיין בפשטותו ובטבעיותו.
מדובר ב- 81 אמירות או שירים, על נסיבות כתיבתו של ספר הטאו מסופרות כמה גירסאות מעט סותרות, אבל בעיקרו של דבר מדובר בספר שנכתב במקרה, ולא משום שתוכנן להיכתב. החכם הסיני ליאו צה, שהיה כנראה האחראי על ארכיון הקיסר, ביקש לצאת לגלות בטיבת, לאחר שהקיסר בחר בקונפוציוס, ולא בו, כמחוקק ראשי, אבל בבואו לתחנת הגבול נמסרה למוכסים הוראה לא לתת ללאו צה לצאת מסין בלי שישאר איתו בכתב את עיקרי תורתו, כדי לא לתת לחוכמתו להיעלם מסין.
גירסה אחרת, היא הגירסה הפרולטרית, שמביא ברטולט ברכט בספרו המצוטט כאן שוב ושוב (כי הוא פשוט אחד מספרי השירה הנפלאים ביותר בעיני), ”גלות המשוררים“. על פי גרסתו של ברכט, לא היה זה הקיסר, אלא דווקא המוכס עצמו, איש פשוט בתחנת הגבול, שגילה איזשהו עניין עמוק בחוכמתו של לאו צה, וביקש ממנו לכתוב את עיקריה בספר, לפני שהוא יוצא מן הארץ.
כך נולד ספר הטאו.
(“ספר הטאו“, תרגום והערות, ניסים אמון, הוצאת אבן-חושן)
"
